הסכנה במורד הזרם של התפוצצות האוכלוסייה המזדהה כלהט"ב

מספר האנשים המזהים את עצמם כלהט"בים הוא חסר תקדים; שלושים אחוז מהנשים בארה"ב בגילאי 18-27 ו-30-50% מהסטודנטים במכללות ליגת הקיסוס, גברים ונשים כאחד. אמנם חשוב לכבד ולחמלה כלפי אלו שהזדהו כלהט"בים או המתמודדים עם בעיות זהות מינית, אך עלינו לבחון מה המשמעות של תופעה זו במורד הזרם - מה המשמעות של זה עבור הדור הבא. בהנחה שרבים מאלה המזהים את עצמם כלהט"בים יפתחו מערכת יחסים ארוכת טווח עם בן/בת זוג מאותו המין, מה המשמעות של זה עבור ילדי זוגות אלה, כלומר, עבור אלו המסוגלים למצוא או לשלם עבור זרע או פונדקאות? מהם האתגרים העומדים בפני ילדים ממערכות יחסים חד-מיניות? האם אנו מתחשבים בנקודת המבט של הילד? לרוע המזל עבור ילדים אלה, הבעיות משמעותיות באופן מטריד, הן מנקודת מבט מדעית והן מנקודת מבט מוסרית-דתית.

בסקירת "מחקר של מחקרים" מקיפה, "לגדול עם הורים גאים: מה העניין הגדול?", שנערך על ידי ד"ר ריצ'רד פיצגיבונס, פרופסור באוניברסיטה הקתולית ומנהל המכון לריפוי זוגי, הוא בחן אחד עשר מחקרים שונים על בריאותם הנפשית של ילדים של בני זוג גאים. יחד, מחקרים אלה הראו שרמות חרדה, הפרעת קשב וריכוז, אמון, התקשרות ובעיות רבות אחרות בקרב ילדים של הורים גאים היו גבוהות משמעותית בהשוואה לילדים מנישואים מסורתיים, מה שהוביל למגוון רחב של בעיות, כולל ביצועים אקדמיים נמוכים בהרבה ואתגרים חברתיים משמעותיים בבגרות, כולל שיעורים גבוהים יותר של שימוש לרעה באלכוהול. להלן שניים מהמחקרים שהוא ציטט:

מחקר קנדי משנת 2013 (

(גורם תורם יכול להיות ששיעורי הגירושין של זוגות לסביות כפולים משיעורי הגירושין של האוכלוסייה ההטרוסקסואלית).

מחקר נוסף שנערך על ידי ג'ורג' רקרס, פרופסור לנוירופסיכיאטריה ומדעי ההתנהגות באוניברסיטת דרום קרוליינה, "אימוץ הומוסקסואלי: מה גילה המדע", גילה שרוב הילדים שאומצו על ידי זוגות חד-מיניים מפגינים "רמות גבוהות יותר של לחץ", ויותר מהם סובלים מ"נטיות וניסיונות אובדניים", שלצערי אני יכול להעיד על כך במשפחתי שלי. מחקריו ומחקרים אחרים היו הבסיס לכך שפלורידה לא אפשרה בתחילה אימוץ לזוגות חד-מיניים. בעוד שחלקם מנסים להכפיש את ד"ר רקרס בגלל ערכיו האישיים המתנגדים לנישואים חד-מיניים, העובדות במחקרו ברורות.

קייטי פאוסט, מחברת הספר "Them Before Us", מציינת בצדק שאיננו בוחנים את הנושא מנקודת מבט מוסרית נכונה. היא דוגלת בכך שעלינו לבחון את הנושא מנקודת מבטו של הילד, ולא מרצונותיהם ה"אנוכיים" של ההורים הפוטנציאליים, כלומר, להתייחס בתוקף לבריאות הנפשית של הדור הבא כדבר עיקרי. היא מאמינה שיש להביא ילדים לעולם עם הסיכוי הטוב ביותר לחיים מספקים, עם אם ואב. מחקרים רבים תומכים בטענתה. היא מתארת תרחישים שבהם ילדים כאלה מחפשים נואשות את הוריהם החסר ביולוגית. מבוגרים הומוסקסואלים אולי רוצים ילד - אבל האם זה מה שטוב ביותר עבור הילד?

זוג שמזדהה כהומוסקסואל ורוצה ילדים, כנראה יענה שקודם כל, לא אנחנו בחרנו באורח החיים הזה. האמת הלא נוחה היא שהם בחרנו. כפי שטענתי לאחרונה

מנקודת מבט יהודית, התנ"ך ברור לחלוטין. יהודים קוראים על ציפיותיו של אלוהים להתנהגות מינית נאותה מספר ויקרא ביום הקדוש ביותר בשנה, יום כיפור, בשעה הקדושה ביותר ביום. התלמוד (בבלי, חולין צב ע"א-ב) קובע בבירור שאין לכתוב חוזים לנישואים חד מיניים. מבחינת נשים המזהות את עצמן כלסביות, השולחן ערוך אוסר זאת בבירור. לעומת זאת, המשפחה המסורתית היא הבסיס של שלוש הדתות האברהמיות.

אין זו המלצה להתייחס לאלו המזדהים כהומואים בצורה מזלזלת כלשהי. האתגר שלהם הוא הקשה ביותר, במיוחד באקלים של חגיגות גאה של ימינו. עם זאת, עלינו להבין שההשפעות ההמשך של בחירתם הפוטנציאלית להביא ילד לעולם עלולות להיות הרסניות עבור הילד וזה משהו שעלינו להרתיע ממנו.

כיום, למרבה הצער, אימוץ על ידי הורים המזהים את עצמם כלהט"בים הוא חוקי בחלק גדול מהמערב. אף על פי כן, עלינו להרתיע אפשרות זו עבור זוגות המזהים את עצמם כלהט"בים. בנוסף, זה צריך להיות שיקול מרכזי עבור אלו המתמודדים עם זהותם המינית ושוקלים האם מסלול חיים הומוסקסואלי או מסורתי הוא האפשרות הטובה ביותר עבורם בטווח הארוך.