מוסר מיני

החברה החילונית מציפה אותנו בהנחות לגבי מוסר ומדע שאינן נכונות ולעיתים אף לא בריאות לאמץ. לפניכם כמה מהנחות הפופולריות, יחד עם הסבר לאמת:

1. הנחה: התורה מיושנת. איך מסמך בן שלושת אלפי השנים יכול להתאים למוסר מיני בעידן של היום? אנשים בטבעיות יודעים יותר טוב.

זה פשוט בלתי אפשרי. בלי התורה — מה ימנע מחברה לעוות ולסלף את ההבחנה בין טוב לרע? כפי שאנו רואים שוב ושוב לאורך ההיסטוריה, החברה יכולה לגרום למעשה רע להראות טוב ולהיפך. קחו, למשל, את גרמניה הנאצית: שומרי מחנות שהשמידו יהודים היו משוכנעים שהם עושים מה שראוי. אחרי העבודה הם חזרו הביתה כדי לעזור לילדיהם בשיעורים. כאשר לחברה חסרה השפעה של התורה ומוסר דתי אובייקטיבי, קל מאוד להשתומם את תחושת הטוב והרעות – גם בכל הנוגע למוסר מיני. הסקנדלים המיניים הרבים שפקדו את העולם בעשור האחרון מעידים על הצורך האנושי בסטנדרט מוסרי אובייקטיבי, במיוחד בענייני מיניות.

2. הנחה: בני אדם מסוגלים לדעת את עצמם האותנטית, גם אם זה סותר ראיה אמפירית.

לפי ההנחה החילונית הזו, המחשבות והרגשות שלנו מגדירים אותנו, יותר אפילו מהעובדה האובייקטיבית או המציאות הפיזית. "אני חושב — לכן אני קיים", כתב דקארט בתחילת המאה ה-17. אנו עכשיו רואים את תוצאות אמונה זו בראשית הנוער שאין לו חשיפה לפילוסופיות אלו, ועדיין מצהיר: "אני הומו" — ודורש שיאמינו לו, גם אם הוא לא יכול להציג הוכחות אמינות, גם אם הבחירה בזהות מבוססת על מידע מוטעה, וגם אם אין לו ניסיון מיני או זוגי קודם.

עם האמונה שבני אדם יכולים לדעת את עצמם האותנטית מחוץ למציאות האובייקטיבית, ניתן להבין מדוע זה עשוי להיראות לא מוסרי ומעליב במיוחד לכל אחד אחר לשאול ספק בהגדרה העצמית של אדם. אתגר בהתנהגות או בזהות שהוא משויך אליה, נתפס כהתקפה על אישיותו. למעשה, אפילו להעיר שפעם הוא בחר להזדהות כ-"הומו", "לסבית" או "טרנס" – עשוי להיחשב עמוקות פוגעני.

למען האמת, אמונה כזו נשמעת חדשה, אך אמנים ואינטלקטואלים מקודשים במאות השנים האחרונות הציעו בדיוק את זה – שאם רק "ננקה את הרעש" של ציפיות החברה האליטיסטית, נוכל לגלות ולדעת את עצמנו האמיתית בדרך שאף אחד אחר לא יכול.

ביהדות, לבני אדם פשוט אין סמכות לדעת את עצמם העמוק. כפי שכתב הרבי מליובאוויטש, הרב מנחם מנדל שניאורסון: “באדם לבדו אין אובייקטיביות בהערכת תכונותיו. הנטיה שלו והטבע החומרני האמיתי שלו ואהבת העצמי לעיתים "שוחד" את האדם לתפיסה מעוותת של תכונותיו השליליות.” עבודתו של האדם היא לגלות את תכלית הייחודית שלו בעולם דרך מעשינו לשיפורו – אך רק ה' יודע ומגדיר את זהותו העמוקה.

3. הנחה: הרגשות המיניים שלנו משקפים את זהותנו האמיתית.

אמונה זו כבר בושלה במעיים במשך כמה מאות שנים, אך היא מצוטטת באופן מובהק אצל פרויד שכתב: "ההתנהגות המינית של האדם היא לעיתים קרובות פרוטוטיפ לכל דרך תגובתו בשאר תחומי החיים." אמונתה המרכזית של תרבותנו בתפקיד הרגש המיני להגדרת העצמי הפנימי, נטועה עמוק ובעתים משוערת תוך התעלמות מחשיבות הנפש היהודית, שהמיניות היא רק חלק קטן מהעצמי הרחב, ושחלק גדול מהשאיפה המינית הוא אמצעי — לא מטרה. זהותו העמוקה של האדם היא נשמתו היהודית היקרה.

4. הנחה: בהתחשב בחשיבות הרגש המיני ובמימוש עצמי, מי שמעכב זאת (אפילו במחשבה) הוא אכזר, נוירוטי ובלתי מוסרי.

הנחה זו עוזרת להבין מדוע רבים, כולל יהודים דתיים, לא רק מתמודדים בחוסר נוחות עם היציאת "כועב" או הבעת רגשות בני־אותו־מין – אלא עושים זאת בגאווה ובאמונה מוסרית איתנה, לעיתים עם ביטויי עליונות מוסרית.

זה מסביר מדוע אנשים דתיים מחזקים את יקיריהם שיצאו – ואף חוגגים אותם בפומבי. הם לא רוצים להיראות כבלתי מוסריים. אנשים שמתפארים בעמדתם כ"להט"בים" יכולים להצדיק את התנהגותם כערכית יהודית, גם אם היא אסורה. וכאשר ראייתם נתפסת כערכית, לא משנה אם קרובים שלהם פגועים מזה – אפילו אם זה מסכן בריאות, משפחה ושלום נפשי, ערך המימוש העצמי המיני נתפס כסגולה מוסרית עליונה.

5. הנחה: ערכי האותנטיות והמימוש העצמי המיני ערכיים יותר מערכים דתיים מצמצמי מיניות כמו צניעות ושליטה עצמית — שיצרו "מובילי האליטה" כדי לדכא ולהגביל את טבע האדם.

היסטוריון קרל טרומן סיכם בספרו "עליית והצלחת העצמי המודרני" שסעתי החילונית לא רק אומרת "לא מגניב להיות דתי" – אלא טוענת: " יש לנו דת אחרת, והיא טובה יותר מהדת המסורתית". פילוסופיה זו צברה פופולריות בכמה מאות השנים האחרונות, והשתרשה בקרב כתבי עת, אמנים, פסיכולוגים ושועי תרבות — ועד היום היא שזורה במוסדות ממשלתיים, אקדמיים, רפואיים ודתיים.

6. הנחה: פרטים או קבוצות שמדידו או הושמטו על ידי "המנהיגות הרובית" — הם קורבנות, ולכן בעלי מידת מעלה, ללא קשר להתנהגותם.

הנחה זו מאפשרת לחגוג בפומבי אנשים שמתנהגים באופן פראי או לא הולם — רק משום שהם מזוהים עם אחת מהאותיות בקהילה הלהט"בית. מנגד, קבוצות דתיות מוצגות כהגמוניסטיות ודחוסות כל עוד לא נושאות את דגל הגאווה.

7. הנחה: זה מוסרי למצוא בתוכך את האינטרסים הלא־הטרוסקסואליים האותנטיים — גם אם צריך לחקור או לנסות מערכות יחסים שונות כדי לגלות מה מתאים לך. מי שעוצר את עצמו בשל שליטה עצמית או חוסר עניין — נחשד כ"מכוּפר" ועושה משהו לא מוסרי.

האמונה הזו מועברת בפומבי לילדים בבתי ספר ציבוריים, גם בקרב קהילות דתיות. והיא מציבה תהליך חיפוש פנימי יזום כמוסר חובה — משום שגישה רצייה מינית היא האפשרות הנעלה יותר. ולכן גם ילדים שמרגישים שלא קיימת אצלם משיכה להט"בית מוזמנים להזדהות כ"קויר" — מונח חסר משמעות אמיתית, אך מקבל כוח ציבורי.

8. הנחה: היהדות טועה בגינוי הקשרים של בני־אותו־מין, או שהיא מאפשרת מימוש רגשות מיניים טבעיים.

לומר שהתורה טועה — זה קו שמדליקים את השיח. אך לומר שהיהדות תומכת בקשר מיני שאינו בגדר נישואים הטרוסקסואליים — זה גם לא נכון. הרי נישואים הטרוסקסיאליים הם הבסיס של עם ישראל. ואם היית מוצא טבעיות שמתירה כל דבר – אז איפה מוסר? משכב זרע, גילוי עריות, מין עם בעלי חיים ושליטה מינית לפני הנישואים – כולם "טבעיים" באופן כזה או אחר.

9. הנחה: העדפה מינית או נטייה מינית נקבעות גנטית, כמו צבע העור. לשנות אותן זה כמו לשנות את צבע העור — בלתי אפשרי.

ייתכן שלאנשים יש העדפות מיניות חוזרות לאנשים מסוימים או מצבים מסוימים, אבל אין הוכחה לכך שזה גנטי, בלתי משתנה, או חלק מהזהות העמוק. כל הראיות המדעיות סותרות את האפשרות הזו. אפילו רגש והתנהגויות עם השפעה ביולוגית ברורה יותר — לא נחשבות בלתי ניתנות לשינוי ביולוגי.

האמונה בכך שמיניות נשלטת ביולוגית ובלתי משתנה היא אמונה בדיונית שפותחה ע"י תנועת הלהט"ב והושמעה על ידי המדיה ומוסדות תרבותיים למען תועלת כלכלית וחברתית.

לשנות נטייה מינית או תחושות מיניות לא רצוניות — זה לא נחוץ, ולא אפשרי. לפי היהדות והפסיכותרפיה המקצועית, האחריות היא לנסות לשלוט בהתנהגות כפייתית, מינית או אחרת. חברה שמעודדת התנהגות מינית כפייתית לא תוכל להתקיים לאורך זמן. אם הדחף בשליטת האדם — אין בו בעיה.

כשמדובר במשיכה לא־הטרוסקסואלית, תפקיד המטפל או המנטור הוא:א. לעזור לאנשים לא לזהות את עצמם עם ההעדפהב. לעזור להוריד דחפים כפייתיים שסותרים את הערכים שלהם וגורמים למצוקהג. לוודא שהדמיון המיני לא יוחלף בספק לגבי היכולת לבנות מערכות יחסים משמעותיות עם אנשים שהם בוחרים בחופשיות.